אנו פוגשים את ניל (ג'רארלד באטלר) באמצע חייו, וכמו שכבר ציינתי, נראה שיש לו כל מה שאדם יכול לחלום עליו. ניל, כך עושה רושם, אינו אדם רע או שחצן, הוא פשוט ניחן בכל יתרון יחסי אפשרי על הסובבים אותו, ולכן מהווה מוקד של קנאה בין שותפיו לעבודה. אפילו חברתה של אישתו אומרת לה שמצאה את הבעל המושלם. לאחר שהפנמנו היטב את העובדה הזו, משנה הסרט כיוון, ומנחית על ניל ואשתו (מריה בלו) מכה רצינית: אדם זר (פירס ברוסנן) חוטף אותם, ומזהיר שאם לא ימלאו אחר הוראותיו יהרוג את ביתם הקטנה (אשר נמצאת אי שם תחת חסותו). מכאן מתחיל המבחן האמיתי. הסרט מתריס בפני ניל: "בוא נראה עד כמה אתה מושלם". ניל יוצא אל הזירה כשהוא חמוש בכל אותם נתונים אשר הופכים אותו לגבר המושלם, אך הסרט מבקש לבחון מה אלו שווים מול "האריות והנמרים" שיציב בפניו.

מתוך היכרותנו עם סרטים דומים, בהם מעמידים אדם מן השורה למבחן, אנו מצפים לרגע בו ישיב מלחמה כנגד המבקשים להרע לו ולבני משפחתו. ראינו כבר עשרות סרטים על האיש הקטן שהופך לגיבור ומציל את היום. אך הסרט "התפרצות" מבקש להיות ריאליסטי יותר, ולהראות לנו איך דווקא אדם, כביכול מושלם, עושה טעויות ונסדק נוכח הסכנה. הסרט מבקש להעניש את ניל, ולנשלו מן המעמד המכובד של הגיבור המנצח. לא רק שניל לא מצליח להציל את היום, מצבו אף הולך ומתדרדר ככל שנוקפות הסצנות והסרט מתקרב אל סופו, שבו, כך נראה, תתגלה אמת מרעישה.

כל עוד נראה שניל עומד בפני אויב לא ברור, שמניעיו אינם קונקרטיים, מצליח הסרט להעביר את תחושות הבלבול וההתפרקות הנפשית של הגיבור. הסרט מותח, וגורם לנו לבקש מחילה למען ניל המסכן שעולמו הולך וחרב עליו. נכון, בתחילה הוא נראה לנו מושלם, אך עתה, משנחשפנו לחולשותיו, אנו רוצים בטובתו. בשלב זה של הסרט מופיעים מסרים סותרים הרומזים על כך שיש אמת גדולה יותר המסתתרת מאחורי מניעיו של החוטף האנונימי. חמש הדקות האחרונות של הסרט הן אבן הדומינו שמפילה אחריה את כל מה שחשבנו שהתרחש עד עתה. אך נדמה שהיא מפילה עימה את הסרט כולו, בניסיונות מגוכחים לייצר קנוניה.

"התפרצות" הוא סרט אקשן לא רע בכלל, לפחות כל עוד הוא דובק במסכת ההתעללויות הנכפות על בני הזוג וורנר. בשלב שבו הוא מבקש להיות מתוחכם מדי, הוא נכשל. זוג השחקנים, באטלר ובלו, עושים את המקסימום ומצליחים להמחיש את הטראומה העוברת עליהם. באטלר, ששיחק לאחרונה בסרט "300", הוא בהחלט גבר מושלם למדי, אך מצליח גם להוציא אל הפועל חולשות אנושיות המשוות אמינות לדמותו. בלו, שעשתה תפקיד דומה של רעייה "מסורה" בסרט "היסטוריה של אלימות", נותנת הופעה מצויינת כהרגלה. אבל ללא ספק, השחקן הטוב יותר מבין השלושה הוא ברוסנן, שמאז נפטר מנעליו השחוקות של ג'יימס בונד, מוכיח לנו איזה שחקן מדהים הוא יכול להיות, אם הוא רק רוצה.

דירוג המבקר:    3 מתוך 5